הדס סימון
פסיכולוגית בכפכפים

לפני שנדבר על תארים וניסיון יש משהו שאני רוצה לספר לכם.
לפני הרבה שנים ישבתי בראיון לתואר שני בפסיכולוגיה. מולי ישבה זקופה ראשת החוג בקארה מוקפד ולימינה מתמחה מכופתר. אני בקושי נושמת,חושבת לעצמי שאם רק ילך לי טוב, אולי אולי יש סיכוי להגשים את החלום. אבל מסתבר שמרוב התרגשות עשיתי טעות קטנה בדרך החוצה מהבית. במקום לנעול נעליים נשארתי עם הכפכפים.
היא נתנה מבט אחד בכפכפי ההווינאס ושם נחרץ גורלי.
באותו ראיון לא נשאלתי על קורות החיים העמוקים אותם נדרשתי לכתוב ובהם גוללתי את סיפור חיי לפרטיו האינטימיים ביותר (כפי שנדרש מהמועמדים ). גם לא נשאלתי על הניסיון שרכשתי בשנות עבודתי כמדריכה בכפר איזון גם לא דנו בדילמות טיפוליות, תיאוריות ומחקר.
נשאלתי על כפכפים,
מה זה אומר עליך?
היא תמהה במבט ספק משועשע ספק מודאג
איך תוכלי לטפל ככה ? ועוד ועוד כהנה וכהנה.
ואני הצעירה, רוצה כל כך להתקבל. חושבת לעצמי מה נכון להגיד במצב הזה? איך לצאת מהשיחה ההזויה הזו כמי שראויה להיות חלק מלימודי תואר שני בפסיכולוגיה.
יצאתי מהראיון ולא הבנתי מה קרה שם.
כמובן שלא התקבלתי
אבל התקבלתי לאוניברסיטה אחרת בשנה שאחרי ואפילו סיימתי בהצטיינות.
מאז אני והכפכפים צברנו קילומטרז בעולם הטיפולי במקומות עבודה שונים ובהכשרות שונות (כאן תוכלו לראות את הרזומה שלי ואת התעודות). וגם צעדנו בשבילי החיים שהביאו אותנו לנישואים, ילדים, אתגרים וגילויים.
עם הזמן הבנתי מה הייתי אמורה לענות לאותה ראשת חוג כאשר היא שאלה אותי ,בלעג, איך תוכלי לטפל ככה ?אני אטפל בפשטות, בלי גינונים מיותרים עם המון כבוד לאדם שמולי באשר הוא. אטפל ברצינות, ביסודיות ומקצועיות תוך שאני מתרכזת בעיקר ובמהות. אקשיב לקול של האדם מולי הכי הכי נקי ונטול שיפוטיות שאפשר. אטפל בעדינות וברכות אבל גם בישירות ובלי חארטה מתוך אמונה שכל אדם מסוגל ויכול לחולל שינוי בחייו.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה ? כי אני רוצה שתדעו מי מחכה לכם מהצד השני של הדלת.לא תואר על הקיר, לא חליפה - בן אדם, עם ניסיון מקצועי עשיר, מסע חיים ורבדים רבים או בשתי מילים : פסיכולוגית בכפכפים.
נתראה בקליניקה
* ספקית מוכרת של משרד הבטחון אגף שיקום ואגף משפחות שכולות. ספקית מוכרת של ביטוח לאומי, נפגעי פעולות איבה.
תשקיעי בעצמך ים
גלישת גלים וסאפ טיפולי לנשים
איך נראה יום טיפוסי בחייך ? האם זה מרוץ של לעשות, להספיק, לעבוד, להכין, לחבק, לבשל, לתמוך, לקנות, להסיע, לכבס, לסדר, למצוא, לדאוג….והרשימה נמשכת ונמשכת. לפעמים החיים מרגישים כמו ריצת מרתון בשילוב רכבת הרים. אז מה הפלא שכ"כ הרבה מאתנו מתמודדות עם מצבים של חרדה, דיכאון או שחיקה?
עכשיו תחשבי שאת מתחילה את היום שלך בגלישה או בחתירה, נותנת לעצמך אפשרות לגדול ולהתפתח דרך הים, בסביבה בטוחה ותומכת.
זה לא משנה אם את רווקה, בפנסיה, נשואה, גרושה, אמא לילדים קטנים, גדולים - לכל אחת מגיע להשקיע בעצמה ים, לעצור לרגע את המרוץ, לרדת מרכבת ההרים. לים, לגלישה ולחתירה יש פוטנציאל ריפוי אותו אנו מנגישות לנשים באמצעות החיבור בין שתי האהבות הגדולות שלנו - טיפול וים. השילוב המנצח בין העולם הטיפולי לעולם הימי, מאפשר לנו לרכוש כלים להקל על הקושי שאנו נושאות איתנו כתוצאה מעומס רגשי ומחשבתי. אנו מוצאות מקום שבו אפשר לחוות הנאה,חיות ולהתמלא באנרגיות של התחדשות. אחרי סשן בים את יוצאת עם שמחה בלב וראש נקי. את יוצאת עם תובנות וכלים שישארו אותך גם ביבשה. אין זמן טוב מעכשיו לקפוץ למים ביחד איתנו ולהשקיע בעצמך ים
תשובות לשאלות נפוצות
- 01
- 02
- 03
- 04
- 05
- 06
- 07
הסיפור שלי והים

נעים להכיר אני הדס סימון, בת 45, נשואה, אמא וגרה בנחשולים. גולשת גלים, חותרת סאפ, מדריכה ושותפה במועדון גלישה "המגלשה". פסיכולוגית שיקומית מומחית ומטפלת מוסמכת בגלישה טיפולית מטעם GROUNDSWELL SURF THERAPY™ INSTITUTE.
הים הוא אהבה שגיליתי עם השחרור מהצבא ומאז האהבה הזו רק מתחזקת. מיד שהשתחררתי עשיתי קורס סקיפרים ואפילו עבדתי שנה על ספינת שייט מסורתית בדנמרק. השייט פתח אתה התיאבון לחוות את הים וסביב גיל 30 נכנסתי גם סאפ וגלישה. בהתחלה רציתי פשוט להיות טובה בספורט הזה. להצליח לתפוס יותר גלים להצליח לחתור יותר מהר. לקח קצת זמן לשחרר את הביקורתיות והתחרותיות ועם הזמן הרגשתי שקורה לי משהו מעניין, שונה ואחר ממה שהכרתי על ספורט.ראיתי שאני נכנסת לסשן גלישה או חתירה ויוצאת קצת אחרת. הרגשתי שדרך הגלישה והחתירה אני מסוגלת לקבל את מה שהגוף והנפש באמת מבקשים צריכים באותו רגע.
בשנים אלו גם למדתי ועברתי את ההכשרה הארוכה ומעמיקה בדרך להפוך לפסיכולוגית מומחית. שעות ארוכות העברתי בבית חולים במרכז הארץ, בקומת המרתף, חדר בלי חלון, הקשבתי בכאב בקושי האנושי. בין פגישה לפגישה הייתי נכנסת ליוטיוב להראות קצת גלים וים :) שם התחילו המחשבות על האפשרות לחבר בין ים לבין טיפול. במקביל להתמחות פסיכולוגית עבדתי כמדריכה במועדון המגלשה, אני אוהבת לתת לאנשים ערך דרך המפגש עם הים. באופן טבעי, כל שיעור פרטי התחיל בשאלה מה מביא אותך לים? עניין אותי מה הצורך העמוק יותר, מעבר לרק ללמוד חתירה או גלישה, שמביא אנשים לים? גיליתי שלל תשובות, מרצון להרגיש חופשיה, ליהנות , לשים בצד את הטלפון ואת העומס, דרך חיפוש אחר תחושת מסוגלות, חיות, שייכות ועד התמודדות עם דפוסים של שליטה וחרדה. הרי מי מאיתנו לא חוותה רגעים של חרדה, דיכאון או שחיקה? היום אני גם עובדת כפסיכולוגית בקלניקה הפרטית ובקהילה הטיפולית כפר איזון ,השוכנת, איך לא, ממש על חוף הים של שדות ים. כנראה שהים חייב להיות שם ברקע גם כשאני ביבשה:)
לים, לגלישה וחתירה יש פוטנציאל ריפוי אותו אני מנגישה לנשים באמצעות החיבור בין שתי האהבות הגדולות שלי - טיפול וים. אני מביאה איתי שנים של הכשרה וניסיון בטיפול ובהדרכה בים. אין כמו לראות את העיניים הבורקות ואת החיוך אחרי סשן גלישה או חתירה. את המתנה הזו אני רוצה לתת לכמה שיותר נשים,
אז את באה לים ?

השותפים שלנו
.png)


.png)


